הספרים עדיין לא למכירה, אתכם הסליחה
1
ארבע חברים אל האוטובוס נכנסו ומיד על אותו הספסל התיישבו, הנהג ממקומו קם ואמר "בימי הקורונה כל אחד יושב לב," וכך הם עשו ועל ארבע כיסאות התיישבו. "לאן אתם נוסעים," האנשים שאלו. "לשמח ילד שאל בית הספר ללכת לא רצה." "הילדים בכיתה מציקים לי ואתי לשחק לא רוצים" ההורים סיפורו. כשאל הדלת הגיעו בפעמון צלצלו וכך את עצמם הציגו. "אני עיגול," גלגלון במקום עשה ועל רגליו נחת. אני קו, בצבע כחול כשאני מחייך יש לי פה עגול."
"אני חילזון עם בית צמוד עשוי מקרטון."
"ואני צרצר, חברי קוראים לי שעון המעורר."
2
את הילד בגינה מצאו עם חברו החדש לטיול יצאו.
" אנחנו," אמר העיגול, "להצגה החדשה שחקנים מחפשים, ואתם מאוד מתאימים."
למחרת בבוקר כולם אל הכיתה נכנסו ועל ההצגה החדשה הודיעו.
"על מה ההצגה," הילדים שאלו.
"זאת ההפתעה," השחקנים ענו.
באמצע כיתה נעמדו ואת השולחנות מסביב סידרו. כל הילדים התיישבו ולהפתעה חיכו.
"כשאתם אל חברכם לא יפה פונים. ובלי כוונה אותו מעליבים. תבינו שאת אותה הרגשה אתם חשים. רק שבאותם הרגעים אינכם יודעים. ואם את ידכם עליו תושיטו מיד את הרגשתכם תשפרו וחבר חדש תרוויחו."
3
כשהציפורים על ההצגה החדשה שמעו מיד לדרך יצאו. את תחנת האוטובוס הקרובה חיפשו.
לאוטובוס לעלות רצו אך את הדלת לא מצאו. את המאיירת חיפשו, את הדלת להוסיף ביקשו. אותה לא מצאו.
לחתולה שלי הייתה שאלה. אבל, כל הזמן היא רק " מיאו" עשתה שאלתי ושאלתי, את התשובה לא קיבלתי. כשלמקרר היא ניגשה והדלת לא נפתחה היא ממש לא נרגעה. מהמדף את המעדן שוקולד לקחתי וליד קערת האוכל שלה הנחתי, אבל היא, על הספה קפצה ומיד נרדמה. ואני, אל המכולת השכונתית מיד הלכתי מעדן חדש אל מקרר הכנסתי. ו…מה אתם חושבים שקרה? נכון, לאחר שאת שלה סיימה גם את החדש ביקשה.
ביום בהיר וקר השמש את קרניה שלחה בצורת הכדור אותן בנתה. הקרן הראשונה אל חנות הנעליים נכנסה, על משהו לאכול שאלה. הקרן השנייה שזה אתה התעוררה אל המכולת נכנסה על התרנגולת שאלה. השלישית ורביעית כה עייפה הייתה שחזרה לחזור רצתה.
